פרק 2 - מכתב מאבא

הייתי בצבא כבר בערך שנה.

עשיתי שבוע-שבוע והגעתי למסקנה שאני לא צריכה לספר לאף אחד. פשוט אקבע את הניתוח לזמן של השבוע בבית ואשאר לנוח.

כך באמת היה, חדורת מטרה, לא רואה בעיניים הולכת על זה בלי לחשוב פעמיים. ההורים התנגדו נורא וניסו למנוע את זה בכל צורה. כמובן שלא היה באמת משהו שיכלו להגיד או לעשות כדי לשנות את דעתי, כי אני זאת אני ואני חתיכת בחורה עקשנית, אימפולסיבית, מכורה לשינויים ובלי טיפה של פחד מבפנים.

הם כתבו מכתבים ובאמת עשו כל מה שהם יכולים. אבל אני בשלי המשכתי ואמרתי להם כך:

"אני עושה את זה בין אם אתם תומכים או לא. אז אולי לפחות כדי שתהיו מעורבים ותעזרו לי לבחור רופא, כדי שלא אלך איזה ד"ר שיעשה לי נזק לכל החיים".

אמא הלכה איתי לשלוש פגישות.

בפגישה הראשונה הרופא לא הסכים להכניס לי שתלים מעל 250 אז הוא פשוט נפסל.

בפגישה השניה הרופא נתן לי למדוד חזיה מיוחדת שאפשר להכניס אליה את השתלים ואמר לי "אני לא יגיד לך את המספרים ותגידי לי מתי זה מתאים"

עצרתי אותו כשהגענו ל-600 סיסי! אמא שלי כמעט התעלפה וגם אני הבנתי שזו כבר הגזמה.

בשלישית נמצא הרופא המיוחל ד"ר גוברין. בחנתי אותו ושאלתי" נו כמה אתה חושב שמתאים?" אז הוא ענה לי" מאמי פה זה לא כמו להיכנס לחנות נעליים שאת יודעת מה המידה שלך, 37 ופה זה נגמר. תוך כדי הניתוח אני מכניס גדלים שונים ובודק מה הכי מתאים". מסיבה הזויה ולא ברור סמכתי עליו וביקשתי שיכניס קצת יותר ממה שמתאים הוחלט על 450 סיסי לכל צד שזה אומר חזיה בגודל 70 F (כן F זה שבא אחרי דאבל D).

יום הניתוח הגיע ואמרתי רק למשפחה הקרובה ולשני החברים הכי טובים שכמובן חשבו שזו טעות. התרגשתי ממש. הכל קרה כל כך מהר. נכנסתי שטוחה, יצאתי חבושה וזהו זה נגמרה הסאגה. כשהתעוררתי חברה שלי סיפרה לי שאמא שלי אשכרה רצה אחרי המנתח לפני שנכנס לחדר הניתוח והתחננה אליו שיכניס לי פחות ממה שסיכמנו, "הגוף שלה קטן מידי בשביל הכמות הזו!" אז הוא הכניס לי רק 400 במקום 450. כעסתי ממש! באיזה זכות הם לא כיבדו את ההחלטה שלי ועשו מה שבא להם - הייתי עצובה חשבתי שזה לא מספיק גדול.

החלמתי יחסית מהר תוך שבוע הייתי שוב בבסיס ואף אחד לא שם לב שינוי עם המדים הארורים האלו. אבל דאגתי לספר למי שרצה להקשיב ואפילו להראות למי שביקש.

בהתחלה באמת הרגשתי נפלא! הביטחון העצמי שלי עלה והרגשתי אישה, הרגשתי שווה, הרגשתי חופשיה מכל הערה מעליבה. שמחתי שעשיתי החלטה טובה.